בהרצאתו שעסקה בחוסן אישי, חוסן ארגוני וחוסן לאומי, הסביר שמחי כיצד הנרטיב ותפיסת המציאות הם הגורמים החשובים ביותר וכי אחדותנו היא חובה קיומית. "זה לא מה שאתה רואה, זה מה שאתה חושב", ציין שמחי ואף הדגיש בפני המחנכים בכנס כי גם העתיד שלנו תלוי רק בנו וכי כל אחד יכול לתרום ולשפר בחלקת האלוהים הקטנה שלו. "נרטיב הוא הסיפור", אמר שמחי והביא דוגמה ממלחמת יום הכיפורים. לדבריו, "במצרים, למרות שצה"ל בסופו של דבר הביס את הצבא המצרי, המלחמה נחשבת כניצחון. מנגד, ישראל זוכרת מהמלחמה את ועדת אגרנט ואת התפטרותה של ראש הממשלה גולדה מאיר".

המלחמה שאנו נמצאים בעיצומה היא הזדמנות, הסביר שמחי, תוך שהוא מסביר למחנכים את האתגרים העומדים בפניהם. "אנחנו חיים בתוך היסטוריה, שהיא ייחודית. קשה לספר סיפור כשאתה בעיצומו. בדרך כלל אתה מספר את הסיפור בסוף".

שמחי אף סיפר למחנכים את סיפורו של בנו, שאותו כינה "אריה בעם של אריות". גיא גדל וטייל ברחבי בעולם בזמן ששמחי הוצב בסין במסגרת שירותו בצבא. לאחר מכן עברה המשפחה לקיבוץ רעים, קרוב לפסטיבל הנובה שהותיר אחריו מאות בליינים תמימים שנרצחו ע"י החמאס. שמחי תאר את החיים בקיבוץ כ"החיים הכי טובים בעולם".

באותה שבת גורלית, גיא היה במסיבה כשהחלו להישמע אזעקות. בהכירו את הקיבוץ מבפנים, הוא הצליח להביא את עצמו וכמה מחבריו מהר לרעים. כשהגיע לשם, הוא תמרן, ללא נשק, מצא למעלה מ-30 בליינים, והוביל אותם למקלט סמוך.

חברו הצליח לשים את ידיו על נשק, והשניים התמקמו מחוץ לדלת חדר הממ"ד, כשהם מגינים על הנוכחים בחדר מפני המחבלים. בסופו של דבר נכנסו חמישה מחבלים, שניים מהם הרג גיא בידיו, לפני שאחד מהם ירה בו למוות כשהוא וחברו נמלטו. גם החבר וגם המבלים ששהו בממ"ד ניצלו בשל גבורתו של גיא.

גם שרית זוסמן, אימו של רס"ל במיל' בן, שנפל בקרב בעזה, שיתפה את הקהל בסיפורו המרגש של בנה בהרצאתה "ממשבר לצמיחה". שרית, אשת חינוך במקצועה, סיפרה על תהליך מציאת בית ספר לבנה הבכור בן. לאחר תהליך ארוך, הוחלט לרשום אותו לבית ספר מעורב עם תלמידים דתיים וחילונים כאחד, דבר שלדבריה לא היה נפוץ באותה תקופה ואשר השפיע באופן חיובי על בנה.

היא שיתפה את הקהל בדברים שנשאה בהלווייתו של בנה, אותו הספד שהדהד ברחבי החברה הישראלית ודובר בו רבות. "אנחנו נחיה. נשגשג ונבנה. והמנהיגים שלנו צריכים להיות ראויים לנו, לרוח הישראלית הפועמת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, לרוח הישראלית הפועמת בתוך חיילינו המדהימים", אמרה. כשחזרה על ההתחייבות שנתנה בהלוויה של בנה, הוסיפה: "ישראל תנצח ותתחזק בעקבות המלחמה".

שרית הסבירה שתפקידם של מחנכים הוא ללמד את הדור הבא להיות טובים. "בכל צומת בחיים יש נקודת בחירה דרמטית. היתה לי סיבה אחת לשקוע בצער ובאבל בהווה – בני לא חזר. אך יש לי שתי סיבות לתקווה – אני רוצה שההווה שלי ושהעתיד שלי יהיו טובים יותר ואני בחרתי בטוב".