בהרצאה שנשאה עבור עובדי עיריית ירושלים, סיפרה איריס כיצד האירועים הטרגיים של ה- 7 באוקטובר, חטיפתו של בנה ונסיבות מותו שינו את נקודת מבטה על המדינה שהיא מכנה בית. "זה פתח לי מאוד את העיניים. אני חלק מעם מדהים. אנחנו חלק מההיסטוריה של העם שלנו", אמרה. איריס שיתפה את הקהל בקורות חייו של יותם, כולל הקשיים שהיו לו בילדותו, אשר כמעט הובילו למותו בגיל צעיר. "הסיפור של הבן שלי הוא סיפור של חוסן וסובלנות", אמרה לקהל. משפחת חיים הם משפחה של מוזיקאים ואמנים, לדבריה, ויותם היה חלק מהיבול האומנותי, הוא הצטיין בתופים. סקרנותו הפכה אותו לחובב בעלי חיים, במיוחד חתולים וכלבים. למרות הקשיים, הטביע יותם את חותמו במקומות בהם עבר. איריס הראתה לקהל סרטונים של בנה, כולל אלה שצילם ב-6 באוקטובר, והראתה שלווה ואור שבקרוב יכבשו ע"י החושך. כשאבד הקשר עם יותם בבוקר ה-7 באוקטובר, לאחר פשיטה של מחבלי החמאס על קיבוץ עזה בו שהה, "התפללתי שהוא בן ערובה… זה הדבר הכי הזוי להתפלל עליו אבל האלטרנטיבה גרועה יותר". היא תיארה כיצד במהלך הימים, השבועות, ובסופו של דבר בחודשים הבאים של בנה בשבי, ראיית הטוב היא מה שהחזיק אותה. "יש לי רק מדינה אחת, זו ישראל. אין לי ארץ אחרת, וזה חיזק אותי", אמרה. "זה הוביל אותה להתחיל לומר תודה", היא ציינה, "בדרך כלל אנחנו אומרים תודה על מה שטוב, לא על מה שרע. עם זאת, לשנות את זה אפשר לי לנוח". "כמה תודה יש לי למדינה שלי… איזה עם יש לי, יש לנו" היא קראה. ברמיזה לכותרת הרצאתה אמרה איריס "אני יכולה לראות את יותם בחושך או באור, ואני בוחרת לראות אותו באור". בסופו של דבר קיבלה איריס את הבשורה שממנה פחדה – שבנה נהרג בצורה טראגית על ידי חיילי צה"ל שסברו בטעות שהוא ושני בני ערובה נוספים הם מחבלים. למרות הטרגדיה הזו, "אני לא מאשימה אותם, אני לא כועסת", אמרה. כששמעה על עוגמת הנפש של היחידה שהרגה את החטופים, היא אף שלחה להם הודעה קולית ואמרה להם "אני יודעת שכל מה שקרה הוא ממש לא באשמתכם, וזו לא אשמתו של אף אחד חוץ משל החמאס… אני רוצה שתשמרו על עצמכם ותחשבו כל הזמן שאתם עושים את הדבר הכי טוב בעולם, הדבר הכי טוב שיכול לקרות, שיכול לעזור לנו. כי כל עם ישראל וכולנו צריכים אתכם בריאים". איריס סיפרה לקהל כמה היא גאה בבנה "על כך שברח בשבי בעצמו… הוא גיבור עם ישראל, בחיים ובמוות. אני מרגישה שהוא איתי כל הזמן". איריס הוסיפה מסר לעם ישראל בנימה מלאת תקווה לתקופה קשה, והכריזה "בלי הסובלנות הזו לא הייתה לנו מדינה. לכן אני רוצה להעביר את המסר של אחדות וסובלנות".