museum logo

הדרוזים בישראל: סובלנות ואינטגרציה בזמן מלחמה

נכתב ע״י TROY O. FRITZHAND, מרץ 2024

כותרת תמונה | קרדיט תמונה: ניסים כהן

"אני חובש כובעים רבים: כובע דרוזי, כובע ישראלי, כובע רפואי", אומר פרופ' סלמאן זרקא, מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת. "אבל במקום לדבר על איך להפריד ביניהם, המטרה שלי היא לשלב ביניהם".
העדה הדרוזית בישראל ממחישה כיצד בעוד הסובלנות יצרה חברה משגשגת במדינה היהודית, לעיתים היא נמהלת בתחושת נחיתות כלפי בני ארצם. היום יותר מתמיד, אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל מדגימים את טביעת האצבע של הדרוזים בישראל ואת רצונם להשתלבות מלאה.

פרופ' סלמאן זרקא | קרדיט תמונה: מרכז רפואי זיו

פרופ' זרקא, שנולד למשפחה דרוזית גדולה בפקיעין, מגלם את השתלבותם המוצלחת של הדרוזים בחברה הישראלית. הנוכחות הדרוזית בארץ ישראל מתחילה מיסודה של הדת במאה ה-11, עם מסורת שמקורה ביתרו המקראי, חותנו התנ"כי של משה רבנו. כיום, הקהילה הדרוזית מונה כ-149,000 אזרחים נאמנים של המדינה, המהווים כ-2% מאוכלוסיית ישראל.
הקהילה ידועה בהיותה מלוכדת, מתנגדת לנישואי תערובת ולממירים את דתם. יתרה מכך, העקרונות האמיתיים של האמונה הדרוזית נשמרים בסוד על ידי מנהיגים הדתיים.
הדרוזים בישראל, לעומת קבוצות מיעוט אחרות כמו אזרחים נוצרים ומוסלמים, כפופים לשירות חובה בצה"ל כמו עמיתיהם היהודים ורבים מהם טיפסו לדרגות בכירות בצה"ל.
"אנחנו שותפים לכל מה שקורה במדינה… אני עובד למען המשפחה שלי, למען הקהילה שלי ולמען המדינה כולה, אבל אני לא שכיר חרב שנלחם למען מדינת היהודים", הסביר זרקא, שהשתחרר בדרגת אלוף משנה בצה"ל והיה ראש חיל הרפואה של פיקוד צפון.

"לדרוזי בישראל אין התנגשויות עם הגדרת המדינה היהודית; זכות השיבה לעם היהודי, דגל ישראל, ירושלים כבירה והתקווה".
למרות זאת, אומר זרקא כי חקיקה כמו חוק מדינת הלאום וחוק קמיניץ, המעניק לרשויות סמכויות גורפות לעצור או להרוס פרויקטים של בנייה בלתי מורשים, יוצרת תחושת אי שוויון אצל הדרוזים.
לדברי פרופ' זרקא, הדרוזים אינם מעוניינים "לקנות בית בחיפה או בתל אביב". במקום זאת, הם רוצים לבנות בתים בכפרים שלהם כדי שצאצאיהם ימשיכו לחיות ולשרת את המדינה. זה כולל תוכניות בנייה שנקלעות לביורוקרטיה רב שנתית, שבסופו של דבר נדחות.
למרות האתגרים הללו, "ה-7 באוקטובר הגיע ושמנו הכל בצד ובאנו ונלחמנו… זו המדינה שלנו, אנחנו נילחם עליה, אנחנו מאמינים בה, אנחנו חיים בשבילה – בראש ובלב שלנו".
לפי נתוני צה"ל, 80% מהדרוזים משרתים בצבא, מתוכם 39% בתפקידי לחימה. כפי שקורה במלחמה, חלקם נפלו באופן טרגי במהלך הלחימה בעזה. אחד הסיפורים הבולטים הוא סיפור גבורתו של סא"ל סלמאן חבקה, בן 33, שנפל בנובמבר במהלך המתקפה הקרקעית ברצועת עזה.
חבקה, מפקד גדוד 53 של חטיבת השריון 188, הוא בן למשפחה דרוזית מהכפר יאנוח-ג'ת, והיה מראשוני הלוחמים שנכנסו לקיבוץ בארי במהלך הפשיטה של חמאס שהותירה יותר מ- 100 נרצחים בקיבוץ. לאחר הקרב הראשון, אמר חבקה: "ידנו על העליונה בכל עת. לא נאפשר להתנהגות הלא אנושית והפחדנית הזו, לחלשים האלה, להפיל את רוחנו. אנחנו נקום חזקים יותר ומאוחדים יותר".
פרופ' זרקא ביקר את משפחתו של חבקה ואת משפחתו של תומר גרינברג, קצין נוסף שניצל על ידי חבקה אך נפל בסופו של דבר בקרב, ושוחח רבות עם שתי המשפחות השכולות.
הוא לקח עמו מהביקורים הללו את האחווה האמיתית הקיימת בין העם היהודי לדרוזים. "העם התגייס (בעקבות ה-7 באוקטובר) וגם אנחנו התגייסנו, זה היה טבעי… החיילים שלנו נלחמו ולמרבה הצער חלקם נפלו, אבל האחווה – אני רוצה שהסיפור הזה יסופר לנצח", אמר.
כמחווה לשני הנופלים, הוא החליט לקרוא למחלקה הנוירולוגית החדשה בבית החולים שלו על שם סלמאן ותומר, "כגיבורים וכחברים".

התרומה הדרוזית לא הייתה רק בשדה הקרב; בני העדה הדרוזית בישלו ארוחות לחיילים, כתבו להם מכתבים והפגינו את תמיכתם בעם שהם מכנים בית – ישראל.
גם בפוליטיקה, יש לקהילה הדרוזית תפקיד משמעותי. מג'לי והבה, סגן יו"ר הכנסת לשעבר, שרת את הממשלה נאמנה מאז 1996 בתפקידים כמו סגן שרת החוץ, סגן יושבת ראש הכנסת ועוד. ב- 2013 הוא מונה לשגריר נודד מטעם האספה הפרלמנטרית של מדינות הים התיכון. מר והבה כיהן גם כממלא מקום של נשיא מדינת ישראל ובכך היה והבה ממלא מקום נשיא המדינה הלא-יהודי הראשון של מדינת ישראל.
"כשאני מסתכל על האמונות והתקוות שלי, על פי העקרונות שהצבתי לעצמי, הנאמנות למדינה בה אתה חי חשובה מאוד. לכן, אתה יכול למצוא אנשים בעדה הדרוזית שלא משרתים בצבא אבל האמונה שלהם היא שזו המדינה שלנו ועלינו להציל אותה ולשמור עליה", אמר והבה.
והבה מפרט בגאווה את מסירותה של קהילתו למדינה מאז הקמתה ב-1948, כאשר לוחמים דרוזים לחמו לצד יהודים למען הקמת המדינה היהודית הראשונה מזה 2,000 שנה. זה מגיע עם מחיר, ומסביר שסא"ל חבקה ואחרים "הם אנשים מדהימים שמתו בהגנה על מדינת ועם ישראל… אבל זה חלק מהחיים שלנו. אי אפשר למצוא דרוזי ישראלי שלא מעורב באיזשהו אופן".
והבה אסיר תודה על ההזדמנות שניתנה לקהילה שלו בישראל, ואומר "אנחנו, כמו כל האזרחים, שווים על פי החוק". עם זאת, הוא מקונן על הדרת הקהילה שלו בחוק מדינת הלאום. "אנחנו מאמינים בעקרונות של ישראל כמדינת העם היהודי. אנחנו מכבדים ומבינים, אבל היינו רוצים להיות חלק מחוק מדינת הלאום", הוא אומר.
זרקא מהדהד את הסנטימנט הזה באומרו "אני אוהב את המדינה… אבל אנחנו צריכים לחזק את האחווה של ישראל. לא רק יהודים, אלא עם כל האנשים".
זרקא רואה הזדמנות במלחמה לגשר בין הקהילות הרבות בישראל בחזון משותף. בהשוואה לבית החולים שהוא מנהל, שבו עובדים מכל המגזרים בישראל, הוא אומר: "אנשים חושבים אחרת, מאמינים אחרת, אבל אני לא רוצה שהם יהיו כל אחד לעצמו. במקום זאת, אני רוצה שהם ישאפו למטרה משותפת". זרקא מאמין כי "ככל שנדבר על סובלנות ונדבר בשפה של סובלנות, היא תגדל".
והבה מוסיף: "חשוב שהדורות יבינו את החיבור העמוק, המיוחד והקדוש הזו בינינו לבין העם היהודי. ביחד נישאר לנצח".

התרומה הדרוזית לא הייתה רק בשדה הקרב; בני העדה הדרוזית בישלו ארוחות לחיילים, כתבו להם מכתבים והפגינו את תמיכתם בעם שהם מכנים בית – ישראל.
גם בפוליטיקה, יש לקהילה הדרוזית תפקיד משמעותי. מג'לי והבה, סגן יו"ר הכנסת לשעבר, שרת את הממשלה נאמנה מאז 1996 בתפקידים כמו סגן שרת החוץ, סגן יושבת ראש הכנסת ועוד. ב- 2013 הוא מונה לשגריר נודד מטעם האספה הפרלמנטרית של מדינות הים התיכון. מר והבה כיהן גם כממלא מקום של נשיא מדינת ישראל ובכך היה והבה ממלא מקום נשיא המדינה הלא-יהודי הראשון של מדינת ישראל.
"כשאני מסתכל על האמונות והתקוות שלי, על פי העקרונות שהצבתי לעצמי, הנאמנות למדינה בה אתה חי חשובה מאוד. לכן, אתה יכול למצוא אנשים בעדה הדרוזית שלא משרתים בצבא אבל האמונה שלהם היא שזו המדינה שלנו ועלינו להציל אותה ולשמור עליה", אמר והבה.
והבה מפרט בגאווה את מסירותה של קהילתו למדינה מאז הקמתה ב-1948, כאשר לוחמים דרוזים לחמו לצד יהודים למען הקמת המדינה היהודית הראשונה מזה 2,000 שנה. זה מגיע עם מחיר, ומסביר שסא"ל חבקה ואחרים "הם אנשים מדהימים שמתו בהגנה על מדינת ועם ישראל… אבל זה חלק מהחיים שלנו. אי אפשר למצוא דרוזי ישראלי שלא מעורב באיזשהו אופן".
והבה אסיר תודה על ההזדמנות שניתנה לקהילה שלו בישראל, ואומר "אנחנו, כמו כל האזרחים, שווים על פי החוק". עם זאת, הוא מקונן על הדרת הקהילה שלו בחוק מדינת הלאום. "אנחנו מאמינים בעקרונות של ישראל כמדינת העם היהודי. אנחנו מכבדים ומבינים, אבל היינו רוצים להיות חלק מחוק מדינת הלאום", הוא אומר.
זרקא מהדהד את הסנטימנט הזה באומרו "אני אוהב את המדינה… אבל אנחנו צריכים לחזק את האחווה של ישראל. לא רק יהודים, אלא עם כל האנשים".
זרקא רואה הזדמנות במלחמה לגשר בין הקהילות הרבות בישראל בחזון משותף. בהשוואה לבית החולים שהוא מנהל, שבו עובדים מכל המגזרים בישראל, הוא אומר: "אנשים חושבים אחרת, מאמינים אחרת, אבל אני לא רוצה שהם יהיו כל אחד לעצמו. במקום זאת, אני רוצה שהם ישאפו למטרה משותפת". זרקא מאמין כי "ככל שנדבר על סובלנות ונדבר בשפה של סובלנות, היא תגדל".
והבה מוסיף: "חשוב שהדורות יבינו את החיבור העמוק, המיוחד והקדוש הזו בינינו לבין העם היהודי. ביחד נישאר לנצח".

דילוג לתוכן