בערב יום הזיכרון, דפנה רוסו חלקה איתנו סיפור שמעולם לא האמינה שתיאלץ לספר. "הוא נשאר איתנו אולי שתי דקות," נזכרה בעודה מדברת על בעלה אורי, שנרצח בעת שהגן על ביתם בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. "ואז שמענו את הדלת נסגרת. והבנות שאלו אותי, ‘אבא הלך?’ אמרתי, ‘לא, אבא לא הולך בלי להגיד שלום.’ זה היה הקול האחרון ששמענו ממנו."

"מעולם לא דמיינתי שנהיה בין השכולים," אמרה. "אבל אנחנו כן, וביחד נמשיך את המורשת של אורי."

למעלה מ-400 איש התכנסו באולם התיאטרון של מוזיאון הסובלנות ירושלים, והקשיבו בדממה לסיפורה של רוסו – אחד מתוך סיפורים רבים שטלטלו את טקס יום הזיכרון, שנערך בשיתוף עם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. השנה, בצל אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, האבל בחדר היה מוחשי – וטרי מתמיד.

האירוע, אשר ציין את שנתו השלישית לשותפות בין המוזיאון לארגון אלמנות ויתומי צה"ל, לא היה רק ערב שהוקדש לזיכרון – אלא גם ערב של חשבון נפש לאומי ואחריות.

"במהלך 40 שנות שירותי, הבטתי היישר בעיני האויב," אמר ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, המשמש כיום נשיא עמותת הידידים של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. "אבל הגבורה האמיתית שראיתי באה ממשפחות החללים. הן מגלות גבורה בכל יום מחדש – בכך שהן מחזיקות מעמד, זוכרות וממשיכות לחיות מתוך מטרה."

כהן, שאיבד שני בני דודים במלחמת חרבות ברזל, דיבר בנחישות. "אנחנו מתכנסים כאן ביראת כבוד, מאוחדים בכאב העמוק של האובדן ובחובה הקדושה להוקיר את זכרם של אלה שנתנו את חייהם למען מדינת ישראל. כל חייל שנפל, כל קורבן לטרור – הוא לא רק גיבור אלא בן משפחה אהוב, שהיעדרו מורגש עד עמקי נשמתנו, ואומץ לבו ממשיך להעניק לנו השראה."

דני דנון, נציג ישראל באו"ם, הוסיף: "אנחנו כאן לא רק כדי להתאבל, אלא כדי להתחייב," אמר. "כדי לוודא שהעולם יראה לא רק את דמעותינו, אלא גם את עוצמתנו."

הטקס התמקד גם באלה שיקיריהם עדיין לא שבו. "59 מיקירינו עדיין מוחזקים כני ערובה בידי חמאס," הזכיר כהן לקהל. "המשימה הלאומית הזו חייבת להישאר בראש מעיינינו. אנחנו חבים זאת להם, למשפחותיהם, ולערכים שבעדם גיבורינו נפלו."

לארי א. מיזל, יו"ר מוזיאון הסובלנות ירושלים, הדגיש את החובה המוסרית להעצים את הסיפורים הללו. "הערב, נישא את זכר הנופלים – לא רק בשתיקה, אלא בפעולה. נהפוך את האבל לאחדות, ואת האחדות לעוצמה. יהי זכרם ברוך, והעתיד שנבנה יחד יהיה עתיד של שלום."

שלומי נחמונסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, הוסיף: "מאז השבעה באוקטובר, למעלה מ-730 ילדים התייתמו, ו-315 נשים וגברים התאלמנו. זו חובתנו – לא רק כארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אלא כעם היהודי כולו – לעמוד לצד המשפחות שנשארו מאחור ולתמוך בהן."

כאשר הדלקת הנר האחרון נשלמה, סיים כהן במילים שהותירו חותם: "כאשר אנו עומדים יחד בדומיה, אני שומע את קולם של [בני הדודים שלי] קורא לנו – להפוך את העצב לעוצמה, ולבנות עתיד שמושתת על אחריות, אחדות ותקווה."

מהקולות של יתומים ואלמנות ועד להנהגת המדינה – מסר אחד הדהד לאורך כל הערב: אנו זוכרים. אנו מתאבלים. ואנו נמשיך הלאה חזקים מתמיד.