האירוע, שתוכנן להתקיים בחודש יולי, נדחה בשל העימות בין איראן לישראל בסוף יוני. אך חזרתו נשאה משקל סמלי: עימותים ורקטות עשויים לשבש את שגרת היום, אך אינם יכולים לשבש את השותפות בין ישראל לארה"ב.

מבנה המוזיאון הוסב לים של אדום, לבן וכחול. כל עמוד, מסדרון וגלריה נצצו בדגלים ובאורות. דיפלומטים, שרים, חברי כנסת, אנשי עסקים ואורחים בינלאומיים מילאו את החלל, חלקו קוקטיילים, שיחות ותחושת מטרה משותפת. זאת לא הייתה חגיגה רגילה; אלא היה מסר: גם בעיצומם של עימותים ורקטות, החיים נמשכים.

השגריר האקבי דיבר בחום על מסירות צוות שגרירות ארה"ב והודה לספונסרים של הערב, שבלעדיהם החזון לא היה הופך לחגיגה הולמת עבור שתי האומות. "בלעדיהם, כנראה היינו בחצר שלי—בערך 20 איש—עם קולה זירו," התלוצץ, ועורר צחוק לפני שעבר למוזיקה של הערב.

האקבי עלה לבמה עם הפילנתרופ פול סינגר למופע רוק סוחף, וניגן קלאסיקות מאמריקה – מצ'אק ברי ועד סטפן־וולף שגרמו לקהל למחוא כפיים ולרקוד. שיא הערב הגיע עם אגדת הקאנטרי לי גרינווד, שהופיע לראשונה בישראל. ביצועו לשיר האייקוני God Bless the USA מילא את האמפיתיאטרון בריקודים וחיבור בין-דורי.

האקבי לא חסך במחמאות למוזיאון: "מוזיאון הסובלנות ירושלים הוא אחד המקומות המדהימים ביותר להתכנסות, אחד מהמחוות המרשימות ביותר בעולם למשמעות של להיות בני אדם."

היו"ר לארי א. מייזל תיאר את המוזיאון כתרופה חיה לשנאה ואלימות. "המוזיאון הוא יותר מבניין—זהו מוסד בינלאומי מהמעלה הראשונה המוקדש לדיאלוג, לכבוד הדדי ולכבוד האדם."

נשיא המדינה יצחק הרצוג הדגיש את האידיאלים המשותפים של חירות ודמוקרטיה. "יום העצמאות האמריקאי הוא תמיד חג לא רק לעם האמריקאי אלא לכל אוהבי החירות בעולם," אמר, תוך שימת דגש על החברות המתמשכת בין ארה"ב לישראל.

במקביל, ראש הממשלה בנימין נתניהו הדגיש את השותפות האסטרטגית, ושיבח את שיתוף הפעולה המודיעיני והביטחוני והישגים משותפים מול איומים אזוריים. "אמריקה וישראל הן השותפות הטובות ביותר," אמר. "לישראל אין בעלת ברית טובה יותר מארצות הברית, ולארצות הברית אין בעלת ברית טובה יותר מישראל."

בחללי המוזיאון, התערוכות חיזקו את נושאי החגיגה. "06:29 – מחושך לאור" סיפרה למבקרים את סיפור אומץ לבן של נשים ששרדו את זוועות 7 באוקטובר, בעוד "אהבה בצל מלחמה" הציגה סיפורים של זוגות שמצאו חיבור בעיצומו של עימות. יחד, הן הדגישו שגם בתוך טרגדיה טמונים תקווה וחוסן.

נורל, אחותה רויה ובן זוגה עמית ניסו להימלט מהירי והאזעקות בדרכם מהפסטיבל, אך נלכדו בכביש 232. הם נכנסו למיגונית כדי להתגונן, אולם מחבלים השליכו לתוכה רימונים ופתחו בירי מסיבי. בתוך דקות ספורות קופדו חייהם, והם הותירו חלל עצום בקרב משפחותיהם וחבריהם.

"אנחנו רואים שליחות בהובלת יוזמות של זיכרון, חיבור והעצמה למשפחות השכולות ולפצועים," אמר מנכ"ל מוזיאון הסובלנות ירושלים, יוני ריס. "אירועים כמו סיום כתיבת ספר התורה מעניקים מקום של כבוד לנופלים, מחזקים את המשפחות, וממחישים את מחויבותנו להנציח את סיפורם בתוך הלב הפועם של ירושלים. שיתופי פעולה כאלה הם ביטוי לערבות ההדדית ולערכים עליהם קם המוזיאון – סובלנות, אחדות והמשכיות."

בבית המדרש של המוזיאון, בו נערך הטקס, נמצא גם ספר תורה ספרדי מעוטר בעיטורים אוריינטליים, שנכתב בידי הסופר דוד מויאל והוקדש לחללי מלחמת חרבות ברזל, בתרומת דבורה וג'יימס לוסטיג. לצדו נבנה ארון קודש ייחודי, שעוצב בידי האדריכלית מימי לם, עשוי עץ מלא ומדמה להבות אש העולות לשמיים.

הכנסת ספר התורה החדש והטקס המרגש שנלווה לכך היוו נדבך נוסף בהנצחת זכר הנספים מה־7 באוקטובר, ובביסוס מוזיאון הסובלנות ירושלים כמרכז חינוכי ורוחני בלב העיר.