"אני לא יודע אם אתם מבינים עד כמה כל גול וכל ניצחון מרימים את רוח הלוחמים," אמר הזמר והשחקן עידן עמדי, כוכב הסדרה "פאודה", באירוע שנערך במוזיאון הסובלנות ירושלים, שם נשא דברים בפני שחקני בית"ר ירושלים, קבוצת הכדורגל שהוא אוהד כל חייו. עמדי – שנפצע לאחרונה בקרב – דיבר בשם הלוחמים שמילאו את האולם: לוחמים שעזבו את שדה הקרב עם צלקות פיזיות ונפשיות, ומצאו ריפוי בקהילה, במוזיקה ובספורט.

הוא שיתף בחוויה הסוריאליסטית שבה התעורר לאחר ניתוח בבית החולים וגילה שמנהיגי המדינה – כולל ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל דרשו לשלומו. למרות הטשטוש מהתרופות, דבר אחד היה ברור לו: הוא רצה לדבר עם אגדת בית"ר, אלי אוחנה. "זה היה הדבר הראשון שחשבתי עליו," אמר, וגרם לקהל לפרוץ בצחוק. הוא נזכר בחיבה בדגל ענק של בית"ר שתלוי מעל מיטתו – מתנה מהרופא שלו, דווקא אוהד של היריבה המרה הפועל תל אביב.

האירוע, שאורגן על-ידי מוזיאון הסובלנות ירושלים בשיתוף עם בית"ר ירושלים, נועד לכבד את אוהדי המועדון שנפצעו במהלך שירותם במלחמת חרבות ברזל. ד"ר גרנית אלמוג-ברקת, מנהלת האקדמיה למנהיגות במוזיאון, כינתה את הערב "ייחודי" וסימבולי לייעודו הרחב של המוסד.

"מוזיאון הסובלנות בירושלים הוא גשר," אמרה, "הוא יוצר חיבורים בין עולמות, תרבויות ודורות." היא השוותה בין השחור-צהוב של בית"ר ירושלים לבין התערוכה "06:29 – מחושך לאור" במוזיאון. "שחור מייצג את הכאב, המאבק והזיכרון. צהוב מסמל תקווה – אור של ריפוי והתחדשות."
"זו לא רק קבוצת כדורגל," הוסיפה. "זו קהילה תומכת שמרפאת."

הקומיקאי אסי ישראלוף, אוהד ותיק של בית"ר, הנחה את הערב, שבו השתתפו גם שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת, הזמר איציק קלה, מנכ"ל עיריית ירושלים יצחק לארי, החטופה ששוחררה משבי חמאס קרינה ארייב, ושחקני עבר והווה של בית"ר.

לאחר מכן נערך פאנל, שבו סגן-אלוף דניאל אלה סיפר על הרגע שבו נפצע בלחימה וכיצד המשיך לעקוב אחרי משחקי בית"ר גם במהלך מבצעים צבאיים. "ניצחון הרים אותנו; הפסד שבר אותנו," אמר בפשטות.

השר ברקת – גם הוא פצוע צה"ל – דיבר בכנות על הקשיים הפיזיים והנפשיים של ההחלמה. "להיות לוחם זה משהו מבפנים. זו תשוקה לשרת. זו אהבה ללא תנאים למדינה," אמר, והוסיף שבית"ר היא השתקפות של נשמת ירושלים. "ההצלחה של בית"ר ירושלים היא ההצלחה של ירושלים – ושל מדינת ישראל."

כפי שציינו מספר דוברים, מאז ה-7 באוקטובר בית"ר היא הרבה יותר מקבוצה. המועדון הפך במהירות למרכז תמיכה לאומי – סייע למפונים, תמך בפצועים וליווה משפחות שכולות. "זה הפך לדבר מדהים," אמר דובר הקבוצה אסף נחום. "עשינו כל מה שיכולנו – הבאנו ילדים לאימונים, ביקרנו בבתי חולים, נתנו נחמה."

לארי הדגיש את המשמעות הנפשית של חזרת בית"ר למגרש בשבועות הראשונים למלחמה. "במשחקים של בית"ר ראית תקווה," אמר. "זו הייתה הפגנת עמידות – לא רק של האוהדים, אלא של כולנו – ירושלמים וישראלים כאחד."

בכך שאירח את האירוע, חידד מוזיאון הסובלנות את מחויבותו להיות יותר ממוזיאון. הוא הפך לבמה אזרחית – מקום מפגש של כאב וגאווה, של אבל ושמחה, של מסורת ושינוי. ברגעים כאלה מתבהר שהמוזיאון לא רק מציג היסטוריה או מקדם סובלנות – הוא שותף פעיל בעיצוב הסיפור של חברה שמנסה להחלים.

וכפי שעמדי הזכיר לנוכחים באולם – ריפוי לא נמצא רק בבתי חולים. לפעמים הוא נמצא בקריאה ביציע, בגול על המגרש, בדגל מעל המיטה – או במחיאת כפיים סוערת מהגיבורים שלך.