מוזיאון הסובלנות בירושלים היה ממוסדות התרבות הראשונים שהקרינו את הסרט שחושף את הצופים לשאיפות, האכזבות והכמיהה של קבוצת "אריות ירושלים" לתחושת קהילה בתוך אורח חיים שבדרך כלל מתאפיין בבדידות.
האירוע התקיים בנוכחות ח"כ סימון דוידסון, סגן ראש העיר ירושלים אריה קינג, וחברי מועצת העיר. 

הסרט מפגיש אותנו עם דיאנה, אישה חסרת בית מירושלים בשנות ה-40 לחייה, שמדברת על אמהות תוך שהיא מביטה בערגה בתמונות משפחתיות שצולמו לפני שנים רבות. משבר נפשי גרם לה לנתק קשר עם ילדיה, אך למרות זאת, כחברת הקבוצה היחידה, דיאנה נחושה למצוא דרך לצאת מהתהום.
"אני רק רוצה ניצחון אחד בחיים," אמרה דיאנה – ומשפטה העניק השראה לשם הסרט. הסרט מסתיים בסקירה של מצבם הנוכחי של המשתתפים, ולמזלנו, סיפורה של דיאנה הוא סיפור של ניצחון: היא התאחדה מחדש עם משפחתה.

חבר נוסף בקבוצה, מייק, שיתף גם הוא את סיפורו רצוף הטרגדיות.
"היה לי את החלום האמריקאי," מספר מייק, שעלה מניו-ג'רזי לישראל בשנת 2009. "הייתה לי עבודה נהדרת. שתיתי יותר מדי, ביליתי יותר מדי. זה היה טירוף."
כשאשתו ביקשה להתגרש הוא איבד את הרצון לחיות. ולמרות הכל הוא עדיין מקווה שהוא יוכל "לשנות דברים."
משחק הכדורגל פעם בשבוע העניקה לו מסגרת וההשתתפות בגביע העולם לחסרי בית עוררה בו את האש הפנימית, כמו גם ברבים מהשחקנים, ונתנה להם תחושה של ניצחון והישג – למרות שהם לא ניצחו באף משחק.

הסרט בויים בידי רועי אלון והופק בידי סתיו מירון, ונוצר בשיתוף פעולה עם עמותת "מגרש ביתי", שמאמינה בלהעניק את הכלים לשינוי ארוך טווח בעזרת קשרים בין-אישיים וחיבור לקהילה. העמותה מספקת קשרים אישיים עבור דרי רחוב בישראל ומפעילה שתי קבוצות למבוגרים בתל אביב ובירושלים.

למרבה הצער, עם אי-שוויון כלכלי גובר ונסיקת המחירים בשוק הדיור, ישראל סובלת משיעורי אי-שוויון ועוני מהגבוהים במדינות ה-OECD, וכמות חסרי הבית במדינה הוכפלה בין השנים 2018 ל-2020.
אורי שוהם, מנכ"ל העמותה, אמר בדבריו: "אני חושב שהסרט מראה את מה שהם חווים כל יום. חסרי בית הם בדיוק כמו כל אחד אחר. הסרט הזה שובר סטריאוטיפים ומראה כמה זה משנה לקחת אנשים משולי החברה ולהציב אותם במרכז הסיפור."